פסק-דין בתיק עת"מ 13447-07-09

1.         בפני עתירה מינהלית שעניינה ביטול הליכי גביה מינהליים שנקטה המשיבה נגד העותרת  בגין חוב ארנונה. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם רשאית רשות מינהלית לנקוט בהליכי גביה כאשר חוב הארנונה שנוי במחלוקת.

2.         שתי העותרות היו בעלות הזכויות בשטח קרקע של כ- 60 דונם ועליו מבנים בגוש 10725 בתחום המשיבה (להלן "הנכס"). בחודש פברואר 2009 מכרה העותרת מס' 2 את כל זכויותיה בנכס לעותרת מס' 1. שתי העותרות ייקראו לצרכי פסק דין זה ביחד "העותרת".

3.         העותרת השיגה על חיובי ארנונה שנדרשה לשלם החל משנת 2003 בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עירית טירת הכרמל (להלן: "ועדת הערר").

4.         בחודש מרץ 2011 ניתנה החלטת ועדת הערר , בה נדחו טענות העותרת.

5.         העותרת הגיש ערעור מינהלי על החלטה זו לבימ"ש זה (עמ"ן 461-05-11).

6.         בחודש יוני 2009 החלה המשיבה לנקוט הליכי גביה נגד העותרת, ובין היתר הטילה עיקולים על כספים המגיעים לעותרת מאת צדדי ג'. לטענת המשיבה הסתכם חוב הארנונה לאותה תקופה בסכום העולה על 12 מיליון ש"ח.

7.         לאור הליכי הגביה הנ"ל הוגשה עתירה זו (כאשר בשלב ראשון הוגשה רק על-ידי העותרת מס' 1 ובהמשך צורפה גם העותרת מס' 2).

8.         לטענת ב"כ העותרת סיכויי ערעורה להתקבל גבוהים ואין לאפשר למשיבה לנקוט הליכי גביה  כל עוד חוב הארנונה שנוי במחלוקת. לטענת ב"כ העותרת בהתאם לפקודת המיסים (גביה) ניתן לנקוט הליכי גביה מינהליים רק כאשר מדובר בחוב שאינו שנוי במחלוקת ויש להקיש מכך גם לענין הליכי גביה הננקטים מכוח פקודת העיריות.

9.         ב"כ המשיבה טען  כי מדובר בהליכי סרק שנוקטת העותרת על מנת להמנע מתשלום הארנונה וכי אין לסבול מצב בו חייב ימנע מתשלום חוב למשך תקופה כה ארוכה. ב"כ המשיבה טען כי הליכי הגביה נגד העותרת ננקטו מכוח פקודת העיריות וכי לפקודת המיסים (גביה) אין תחולה על הליכים שכאלה.

10.        ב"כ שני הצדדים סקרו בהרחבה את הפסיקה (בבתי המשפט המחוזיים/המינהליים) שדנה בהליכי גביה מינהליים שנוקטות הרשויות - כאשר מרבית פסקי הדין תומכים בעמדת המשיבה ומיעוטם, ביחד עם דעת המלומד  הנריק רוסטוביץ בספרו "ארנונה עירונית" , תומכים בעמדת העותרת.

11.        בפסק דיני זה לא אחזור על הלכות אלה מאחר ואני סבורה כי ניתן למצוא תשובה לשאלה שבמחלוקת בפסיקת בית המשפט העליון - גם אם זו לא ניתנה באופן מפורש. עוד אקדים ואציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי לפי פקודת המיסים (גביה) רשאית רשות לנקוט הליכי גביה מינהליים רק בגין חוב שאינו שנוי במחלוקת בלבד.

12.        ראשית - איני מקבלת את עמדת ב"כ המשיבה לפיה הליכי הגביה שנקטה הינם על פי פקודת העיריות בלבד, ויש לבחון אותם במנותק מהוראות פקודת המיסים (גביה). ברע"א 187/05 נעמה סייר נ. עירית נצרת עילית  (פסק דין מיום 20.6.10) סקרה כבוד השופטת ד. ברלינר את האמצעים העומדים לרשות הרשות נגד חייב שאינו משלם את שנדרש:

"כאשר נישום לא משלם את אשר נדרש בשומת הארנונה, פתוחות בפני הרשות שתי דרכי פעולה. הדרך האחת היא הגשת תביעה אזרחית לבית המשפט המוסמך (ראו סעיף 317 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות)). תביעה כזו יכול ותוגש כתביעה בסדר דין מקוצר (תקנה 202(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הדרך השנייה הינה פנייה להליכי גבייה מינהליים. עד שאנו מתייחסים ומגדירים את הסדרי הגבייה האפשריים, נעיר בשלב זה כי יש חשיבות לעצם קיומם של של שני המסלולים, קרי הגשת תביעה לצד פנייה להליכי הגבייה המנהליים, זה לצד זה, והדברים יובהרו בהמשך. באשר להסדרי הגבייה המינהלית: לעניין ארנונה, קיימים שני הסדרים מקבילים. ההסדר האחד הוא ההוראות הקבועות בפרק חמישה עשר לפקודת העיריות, החלות גם על מועצה מקומית מכוח סעיף 19 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]. ההסדר השני הוא זה הקבוע בפקודת המסים (גביה), אשר מאז יום 24.2.00 חלה גם על גביית ארנונה כללית, מכוח הכרזתו של שר האוצר בהתאם לסמכותו לפי סעיף 2 לפקודה (אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות), (הוראת שעה), התש"ס-2000, ק"ת 6025 עמ' 406). בין שני ההסדרים יש קירבה רבה, שכן ההסדר הקבוע בפקודת העיריות הינו אימוץ סלקטיבי של הוראות שונות מפקודת המסים (גביה), לעיתים אף על דרך הפניה לפקודה (ראו רע"א 2911/95 אברהם נ' עיריית רמת גן, פ"ד נג(1) 218, 229 (1999)). אנו לא נבחין בין שני ההסדרים ונתייחס אליהם בהמשך כ"הליך גבייה מינהלי" או "הסדר גבייה מינהלי.          מאפיין מרכזי של הסדרי הגבייה המינהליים הנוגע לענייננו, הוא העובדה שמדובר בהסדר הנותן לרשות את הכוח לפעול לגביית חוב, וזאת מבלי שהחוב יאושר קודם לכן בפסק דין של בית משפט. הליך הגבייה המינהלי נפתח בהפניית דרישה לנישום לשלם את חובו לרשות (סעיף 4 לפקודת המסים (גביה); סעיף 306 לפקודת העיריות). אם לא מילא הנישום אחר דרישת התשלום, רשאי הגורם המוסמך לכך לפי דבר החקיקה הרלוונטי (פקיד גבייה לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גביה); ראש העירייה לפי סעיף 309 לפקודת העיריות) להרשות נקיטת צעדי אכיפה במסגרת הליך הגבייה המינהלי. הסדר הגבייה המינהלי מעניק לרשות סמכויות שונות המסייעות לה לפעול לגביית חובה. כך, למשל, מעניקה פקודת העיריות לרשות סמכות לתפוס את נכסי הסרבן ולמוכרם וכן להטיל עיקול על משכורתו (סעיפים 313-310 ו-320 לפקודת העיריות). פקודת המסים (גביה) מכילה סמכות להטיל עיקול על מיטלטלין של הסרבן. ענייננו אינו מצריך כניסה לפרטיהן של הסדרי הגבייה המינהליים (להרחבה בנוגע לגבייה מינהלית לפי פקודת העיריות ראו א' וינוגרד דיני רשויות מקומיות (כרך ב) עמ' 610-597; להרחבה בנוגע לפקודת המסים (גביה) ראו א' רפאל מס הכנסה (כרך ו) 442-421)".

צעד האכיפה שנקטה המשיבה נגד העותרת הינו "צו לעיקול נכסי חייב הנמצאים בידי צד שלישי על פי סעיף 319 לפקודת העיריות (נוסח חדש)". דוגמת אחד הצווים צורפה כנספח א2 לעתירה ושם נאמר:

"1. פקודת העיריות (נוסח חדש) מאפשרת לעקל נכסי חייב הנמצאים בידי צד ג'....

4. הנכסים המעוקלים הם הנכסים המפורטים להלן לרבות נכסים אשר יגיעו לידיך תוך 3 חודשים מיום המצאת צו זה, או עד לביטולו, לפי המוקדם:

א. כספים בחשבונות החייב המתנהלים אצלך.

ב. כספים ונכסים אחרים של החייב המופקדים אצלך (בכספת, ניירות ערך, תוכניות חסכון וכיוצא באלה)

ג. חובות כספיים המגיעים ממך לחייב